סטודנטים על ארבע

לפני כ – 3 שנים החל פרוייקט אילוף כלבי נחיה בקמפוס הטכניון, עם גורה אחת קטנה. השמועה התפשטה במהירות מפה לאוזן וכיום יש קרוב ל- 20 כלבי נחייה שסטודנטים חונכים אותם. 

לקראת ראש השנה, יעלה מייצג של ענת הר-גיל  "סטודנטים וכלבי נחייה" בטיילת לב הקמפוס, המציג תמונות מהווי הסטודנטים המתנדבים וכלבי הנחייה. 

כתבה זו מוקדשת לכלבים ולסטודנטים אשר עושים מצווה ועבודת קודש למען העיוורים בישראל. 

 קצת על כלבי נחייה: 

מרבית כלבי הנחייה בארץ הם מסוג לברדור. כלב נחייה חייב להיות בעל אופי מיוחד ובריא על מנת להיות כשיר ללוות את העיוור בכל שעות היממה בבית ובחוץ.   

כלב המיועד להיות כלב נחייה עובר הכשרה ארוכה המתחילה בילדות טובה – משמעת וחינוך נכון המשולבים בהרבה אהבה . כאן נכנסת עבודת הסטודנטים שלנו בטכניון,  האחראיים על האילוף הבסיסי של כלב הנחייה.  

הסטודנטים מקבלים את הגורים בהגיעם לגיל חודשיים ומעבירים אותם אילוף בסיסי במשך כשנה וחצי, כגון - עשיית צרכים רק במקומות המותרים (בדשא או באדמה), לאכול רק לפי פקודה, הליכה מצדו השמאלי של העיוור, לא לאכול מהרצפה בזמן הליכה וכדומה. הכלב למעשה אמור להתעלם מכל גירוי שקיים בדרכו – ילדים, אנשים הנגשים ללטף, ציפורים, חתולים, כלי רכב וכו'.  זו עבודה מאד מורכבת, מאחר ומדובר בסוג כלבים מאד ידידותי ובפרט נושא האוכל שהם מאד אוהבים - אלו כלבים גרגרניים J .  העבודה המרכזית באילוף הכלב היא ההתעלמות מגירויים. 

בתום שנה וחצי של אילוף בסיסי, נאלץ החונך להיפרד מהגור הבוגר.  שלב זה קשה לשני הצדדים יחדיו – הן לחונך והן לכלב.

 בשלב זה הגורים הבוגרים חוזרים לעמותה ועוברים תקופה נוספת  (כשנה) של אילוף מיוחד, צעד נוסף להכשרתם ככלבי נחייה. האילוף מתבצע באופן יומיומי בעמותה ובסביבה עירונית. בכל שלב, הכלב עובר אבחון המשך לשלב הבא.

 בגיל שנתיים עד שנתיים וחצי, לאחר שעבר את כל תקופת ההכשרה בהצלחה – הכלב כשיר לשמש ככלב נחייה.

 העיוור מוזמן לקורס בתנאי פנימייה (שהות של 24 שעות ) במשך חודש ימים, ראשית על מנת להתאים בין הכלב לעיוור, עפ"י מצב מנטלי, קצב הליכה, נתונים גופניים ועוד. שנית – על מנת להכשיר את העיוור להיות מלווה ע"י כלב הנחייה.

במהלך כל השנים המרכז דואג לשמור על קשר רציף עם העיוור.

 כלבי הנחייה "יוצאים לפרישה" בגיל 9-10 . לרוב, החונכים שהיו להם כגורים, ממתינים להם ומאמצים אותם שוב עד יום מותם או שמוצאים להם משפחה מאמצת.

- בישראל, רק 3% מהעיוורים נעזרים בכלבי נחייה. 
- מתוך נכי צה"ל הלוקים בעיוורון, קרוב ל-100% נעזרים בכלבי נחייה.
- המדינה מממנת לעיוור את עלות המחייה של הכלב (אוכל, טיפול רפואי וכו').

 על הפרוייקט בטכניון:

 עמותת "עיניים מנחות לעיוור" מטפלת בפרוייקט כלבי הנחייה בצפון (העמותה מתקיימת מתרומות בלבד) בשילוב עם הסטודנטים בטכניון.

ההיענות של הסטודנטים בטכניון גבוהה מאד. הסטודנטים משקיעים את זמנם ונרתמים לעניין בכל הרצינות לאילוף והאהבה לכלב.
אלה מעמותת "עיניים מנחות לעיוור" מגיעה כל חודש ומבצעת הדרכה לסטודנט ולכלב, בכל מקום אפשרי – בקניון, בכיתות הלימוד, בבית וכו'.
במהלך תקופת החונכות אצל הסטודנט, העמותה מספקת לכלבים את האוכל, הרצועות, החיסונים וכל טיפול רפואי שהכלב נזקק לו.

 מחוויות סטודנטים חונכים:

  אוריין – סטודנטית שנה רביעית בפקולטה להנדסת תעשייה וניהול.

 אוריין חונכת גור בן חודשיים וחצי העונה לשם פפר.

 מה גרם לך להתנדב ?
 "יש לי חברים שלומדים באוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע ויש שם כמות גדולה של כלבי נחייה. פחדתי מאד מהשלב שאצטרך להיפרד ממנו ולכן התלבטתי. ההורים שלי עודדו אותי מאד לעניין מאחר ואני מאד אוהבת כלבים.  מה שעזר לי בסופו של דבר להחליט היה כשראיתי בטלוויזיה אחרי מבצע עופרת יצוקה, חייל שהתעוור ונעזר בכלב נחייה – הבנתי כמה זה חשוב ומדהים.

התהליך מאד כיפי ומתגמל, אני גרה עם שותפים ליד הטכניון ומקבלת מהם שיתוף פעולה מלא בגידול של פפר.

 אביטל  – סטודנטית שנה רביעית בפקולטה להנדסת תעשייה וניהול

 אביטל חונכת גור בוגר בן שנה וחצי העונה לשם נמו ועומדת להיפרד ממנו בקרוב.

 "אני מאד אוהבת כלבים וגרה בדירה עם שותפים, סטודנטים מהטכניון שגם הם אימצו 2 כלבי נחייה – יושי וטז. מאד נקשרתי אליהם ועזרתי הרבה לשותפים שלי באילוף. אחרי שטז סיים את האילוף שלו ונמסר חזרה למרכז להמשך הכשרתו, החלטתי שגם אני רוצה לגדל גור. הרגשתי שאני ממש מגדלת תינוק. נמו הולך איתי לכל מקום, הוא איתי כל הזמן". 

איך הסביבה מגיבה ? 

יש אנשים שפוחדים מכלבים או לא אוהבים כלבים ולפעמים הם מגיבים בצורה קיצונית ולא נעימה. אבל הם מיעוט.  בטכניון מאפשרים לנו להיכנס עם הכלבים לכל מקום בקמפוס, אפילו לאזור הבריכה. רוב האנשים מגיבים בחיוב, גם המרצים בכיתה זה לא מפריע להם, כי רוב הזמן נמו ישן בשיעור.
לאחרונה התחלתי לעבוד, מחוץ לקמפוס, זה קצת בעייתי כי במקום העבודה לא מאשרים לי להביא את נמו, אז אני נעזרת בחברים מהקבוצה של הכלבי נחייה. זה מאד חשוב לשמור על הכללים של האילוף, הסדר והמשמעת של הגור. אנחנו גם הרבה מתייעצים אחד עם השני. 

בקרוב מאד נמו מסיים את תקופת האילוף הבסיסי ותאלצי להיפרד ממנו – איך את מרגישה עם זה ?

 הדמעות של אביטל מציפות את עיניה – "קשה לי לחשוב על היום הזה, אבל אני יודעת שיש מישהו שצריך אותו יותר ממני.  אני אחכה לנמו ליום הפרישה שלו – לאמץ אותו חזרה".

תום – סטודנט לתואר מתקדם בפקולטה לרפואה

תום גידל את יושי במשך שנתיים וקצת. 

יושי עברה את ההכשרה הנוספת במרכז האילוף וסיימה אותה בהצלחה. לפני מס' שבועות היא נמסרה לעיוור ומשמשת ככלבת הנחייה שלו.

איך אתה מתאר את החוויה של התקופה שגידלת אותה?

זאת הייתה ההחלטה הכי טובה שלי. היא צבעה את החיים שלי בצבע אחר בפן האקדמי ובפן האישי. מלבד לכך שנחשפתי לאחריות הגדולה של גידול כלב – שזה כמעט כמו לגדל ילד, החוויה עצמה הייתה מאד כיפית ומהנה.

איך התחושה מאז שנפרדת מיושי ?   

הפרידה הייתה כמובן מאד קשה.    אני כרגע בשלב של ריחוק כדי לא להפריע לה להסתגל לבעלים החדשים שלה  - לקשר עם העיוור.

האם תוכל להיות בקשר עם העיוור והאם אתה רוצה להיות בקשר ?

כן, יצרתי קשר עם העיוור, הוא נשמע נחמד והסכים שאבוא לבקר אותו ואת יושי בעתיד הקרוב. הוא חי בקיבוץ ואני יודע שיהיה לה שם מרחב ומאמין שיהיו לה חיים טובים.

איך התחושה לדעת שהיא עברה את ההכשרה ונמסרה לעיוור ?

זו תחושת סיפוק אדירה לדעת שהיה לי חלק נכבד בהכשרה שלה להיות כלבת נחייה לעיוור.

כשיושי "תפרוש לגמלאות" – תחכה לה ?

בלי לחשוב פעמיים אני אאמץ אותה שוב בשמחה, בכל שלב שאצטרך.

האם היית חוזר על אימוץ כזה עם גור נוסף ?

בעקרון כן, אבל כרגע לא מתאפשר לי מבחינת הלימודים והשלב בו אני נמצא בחיי.

לסרטון שהופק על כלבי הנחייה בקמפוס באדיבות קשרי ציבור  :  https://www.youtube.com/watch?v=4PWxeLjby9M

 ברצוני להודות לאלה מעמותת "עיניים מנחות לעיוור", שהקדישה לי את זמנה לטובת הכתבה וכמובן לסטודנטים המאמצים בטכניון – שתהיה לכם שנה טובה ומתוקה ובהצלחה בלימודים – לכם ולכלבים !  J

ענבר דה חודה,
משאבי אנוש