חווית הריצה שלי

מאת: שלומית בן איש - הפקולטה להנדסת תעשייה וניהול

שנים הייתי תחת תפיסה מוטעית שאני לא מסוגלת לרוץ. עד שלפני שלוש שנים, חברה שיתפה אותי ברצון להשתתף במרוץ הלילה של נייקי בתל אביב.
תיאור החוויה קסם לי מאוד: ססגוניות הרחובות בתל אביב בלילה, אנרגיות ממוסיקה קיצבית, מסיבת רחוב ענקית של אנשים בתנועה...

האימונים החלו בשילוב הליכה עם קטעי ריצה קצרצרים, שהלכו והתארכו עד השלב המרגש של ריצה רצופה לאורך 10 קילומטרים. לאותה חוויה אורבנית ראשונה,  התווספו אימונים בשטח וגם מספר מרוצים מסוגים שונים ואפילו מרתון אחד ארוך ומאתגר.

לפני שנה, הציעה לי עדי פורמן ממשאבי אנוש להיות חלק מליגת מקומות העבודה: " חברי סגל מינהלי ואקדמי, לא רצים מקצוענים, אין דרישות לקצב או מהירות מינימלים..." כך הבטיחה עדי.

הייתי אופטימית. כמה טובים יכולים להיות אנשי טכניון?

במפגש הראשון התברר שהשאפתנות והחתירה למצויינות המזוהים עם הטכניון תקפים גם בכל הנוגע לפעילות הפנאי. חבורה מכובדת מאוד של חברי סגל, מנהלים ודוקטורנטים שמאחוריה קילומטראז' מכובד מאוד של ריצות ארוכות, קצרות  ומרתונים. הלן וולפסון, בעלת רקורד מרשים בתחרויות בקנה מידה ארצי ועולמי, היתה המדריכה והמלווה שלנו. במשך שנה, הלן הצליחה להעביר לנו: תובנות תיאורטיות  תוך כדי תנועה, גישה מעודדת ומחזקת ובעיקר דוגמא אישית לכך שניתן לשלב ריצה עם שגרה יומיומית אינטנסיבית.

על כל זאת, מתווספת גאוות היחידה והשייכות לטכניון באירועים ציבוריים ובמרוצים המארגנת הליגה למקומות עבודה.

אין ספק. גם בנעלי עקב בעבודה וגם בנעלי ריצה בשטח – כיף להיות חלק ממשפחת הטכניון.

עובדים נוספים המעוניינים להצטרף, מוזמנים לפנות לעדי פורמן במייל:       adic@technion.ac.il